פסק-דין בתיק ע"פ 7160/10

השופט צ' זילברטל:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ת' שפירא) בת"פ 40113/08 (הכרעת דין מיום 25.6.2010 וגזר דין מיום 21.9.2010), במסגרתו הורשע המערער בביצוע עבירות של זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, עבירות של שימוש במסמכים כוזבים ומזויפים, ועבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, והושתו עליו חמש שנות מאסר בפועל; שמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי, אותם ירצה המערער במידה ויעבור במשך שלוש שנים עבירות זיוף ומרמה לסוגיהן; קנס בסך 100,000 ש"ח או שנים-עשר חודשי מאסר תמורתם ותשלום פיצוי לנפגעת בסך 70,000 ש"ח. הערעור מופנה כלפי ההרשעה, ולחלופין נגד חומרת העונש.

כתב האישום וההליכים לפני בית המשפט המחוזי

1.        כתב האישום המקורי נגד המערער ונגד נאשם נוסף בשם אהרון בראנס (להלן: בראנס) הוגש ביום 17.4.2008 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב אישום זה יוחסו להם באישום הראשון עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 415 לחוק העונשין, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 418 לחוק העונשין, ושימוש במסמך מזוייף (ריבוי עבירות), לפי סעיף 420 לחוק העונשין. האישום השני בכתב האישום היה רלבנטי רק לבראנס, ובמסגרתו יוחסו לו עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), שימוש במסמך מזוייף, וניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

2.        המערער ובראנס כפרו במיוחס להם והחלו להישמע ראיות. בשלב מסוים הגיע בראנס להסדר טיעון עם המשיבה, הודה בכתב אישום מתוקן, שבו יוחס לו האישום השני בלבד (המתייחס למקרקעין אחרים מאלו שבהם עסקינן בפרשה נושא ערעור זה), ועניינו הסתיים. ככל שהדברים נגעו למערער, נמשכה שמיעת הראיות בעבירות שיוחסו לו על פי האישום הראשון, והמערער הורשע בעבירות אלה לאחר ניהול הליך מלא.

3.        במרכזה של הפרשה בה עוסק ערעור זה עומדת חברה בשם "אחוזת גוש 6632 חלקה 17 בע"מ" (להלן: החברה), שהיא בעלת זכויות הבעלות בחלקת מקרקעין בצפון תל-אביב בסמוך לחוף הים (להלן: הקרקע). מאז יום 23.3.1998 מצויות מניות החברה בבעלותה הבלעדית של גב' חנה הולצמן (להלן: גב' הולצמן), בהתאם לצו ירושה וחלוקת עיזבון, ועל פי הנטען בכתב האישום, מעולם לא הוצעו מניות אלה למכירה על ידי בעליהן.

           בכתב האישום נטען, כי במועד שאינו ידוע, בסוף שנת 2007 או בתחילת שנת 2008, קשרו המערער ובראנס קשר להעביר במרמה את רישום הבעלות במניות החברה (רישום המתנהל אצל רשם החברות) על שמו של המערער כבעל מניות יחיד, וזאת באמצעות זיוף מסמכים רבים. מכתב האישום עולה, כי לשם מימוש הקשר, זייפו המערער ובראנס מסמכים שמטרתם להביא להעברה נחזית של מניות החברה מגב' הולצמן, אל אישה בשם אלוויר בלקיס (או "אלויר בלקיס" או "אלוור בלקיס"; להלן: גב' בלקיס), וממנה - למערער. כך, על פי הנטען, בתאריך לא ידוע בשנת 2008, זייפו המערער ובראנס מסמך הנושא תאריך 25.1.2005, לפיו המערער קנה, לכאורה, את כל מניות החברה מגב' בלקיס (להלן: הסכם המכירה). אלא שאותה גב' בלקיס היא אזרחית תורכיה שמעולם לא הייתה בעלת המניות ולא רכשה אותן מבעליהן החוקיים, הגב' הולצמן. יתרה מכך, במועד שצוין לעיל, גב' בלקיס כלל לא הייתה בארץ. זיוף הסכם המכירה התבטא הן בחתימה הנחזית להיות של גב' בלקיס, והן בחתימה וחותמת של עו"ד מרדכי שורר ז"ל (להלן: עו"ד שורר), שנפטר ביום 18.5.2006. עוד נטען בכתב האישום, כי המערער ובראנס זייפו שלושה מסמכים נוספים הנוגעים לשינויים בחברה אצל רשם החברות, שתכליתם הייתה להביא לרישומו של המערער כבעל מניות יחיד בחברה וכמנהלה, וממילא כבעל הקרקע.

           כן נטען בכתב האישום, כי המערער ובראנס קשרו קשר, בתחילת שנת 2008 או בסמוך לכך, למכור את הזכויות בחברה ובקרקע ולקבל תמורתן כספים במרמה, וזאת בהסתמך על המסמכים המזויפים ועל העברת מניות החברה במרמה על שם המערער ברשם החברות. מכתב האישום עולה, כי לשם מימוש הקשר, הציעו המערער ובראנס את הקרקע לגורמים שונים, וכך ביום 10.3.2008 נחתם הסכם בין המערער לבין אדם בשם עמית מנצור (להלן: מנצור), שבהתאם לו הקנו, כביכול, המערער והחברה למנצור, אופציה לרכישת 50% מהזכויות בקרקע, ומנצור הורשה לרשום הערת אזהרה אצל רשם החברות ובלשכת רישום המקרקעין, והכל בתמורה ל- 3,200,000 ש"ח. 800,000 ש"ח מתוך התמורה נתן מנצור למערער במזומן, והיתרה בסך 2,400,000 ש"ח שולמה למערער באמצעות משכנתא שמנצור נטל מבנק מזרחי טפחות (להלן: הבנק), כאשר הקרקע משמשת לה בטוחה. על פי הנטען, לצורך קבלת המשכנתא מהבנק יצרו המערער ובראנס מסמכים כוזבים שונים, הכוללים, בין היתר, פרוטוקול של ישיבת דירקטוריון החברה, כתב הסמכה לבנק למימוש המשכנתא, הודעה לערב או לממשכן, ומסמך בנוגע לתנאים הכלליים לרישום שיעבוד. על סמך כל המסמכים המזויפים הללו קיבל מנצור מהבנק, עבור המערער ועל שמו, שיק בנקאי על סך 2,250,150 ש"ח, אותו פרע המערער ביום 17.3.2008 באמצעות חברה לניכיון שיקים.

4.        בתגובתו לכתב האישום, בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 17.9.2008, כפר המערער, באמצעות בא-כוחו, בעבירות שיוחסו לו. על פי גרסתו, הוא הבעלים החוקיים של החברה, שאת מניותיה רכש בתמורה ובתום-לב מגב' בלקיס, אשר רכשה אותן מגב' הולצמן. משום כך, טען המערער, כל הפעולות שעשה או שנעשו בשמו בקשר לקרקע, ובכלל זה השינויים ברישומי החברה, הצעת הקרקע למכירה ועסקת המשכנתא עם הבנק, נעשו על ידו כדין ובזכות.

           לטענת המערער, הוא פגש את גב' בלקיס במשרדו של עו"ד שורר, ואולם במעמד החתימה על הסכם המכירה, אשר בוצעה במשרדו של עו"ד שורר, הגב' בלקיס עצמה לא נכחה, אלא חתמה, ככל הנראה, בפני עו"ד שורר בהזדמנות אחרת. בהקשר זה הוסיף המערער וציין, כי במעמד החתימה על הסכם המכירה הציג בפניו עו"ד שורר מסמכים המאמתים את היותה של גב' בלקיס הבעלים החוקיים של הקרקע. המערער הוסיף וטען, כי זהותה של גב' בלקיס עימה חתם על הסכם המכירה תוכח על ידו באמצעות עדים ותעודת הזהות שלה, והדגיש כי אין המדובר באותה אישה אשר חוקרי המשטרה התחקו אחר עקבותיה ושהובאה להעיד במסגרת עדות מוקדמת. המערער עמד על כך שכל חתימותיהם של עו"ד שורר ושל גב' בלקיס על גבי הסכם המכירה, כמו גם החתימות והחותמות על המסמכים הנוספים, הן אמיתיות.

5.        להוכחת האישום נגד המערער הגישה המשיבה לבית משפט קמא עשרות מוצגים, והביאה שורה ארוכה של עדים וביניהם: כל אנשי צוות החקירה המיוחד שהוקם לחקירת הפרשה; הגב' הולצמן - הבעלים של מניות החברה והזכויות בקרקע; איש המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, רפ"ק יאיר בן שמש (להלן: רפ"ק בן שמש), אשר בדק את אמיתות הסכם המכירה והמסמכים הנוספים שבמחלוקת ואת החתימות והחותמות שהוטבעו עליהם; עובדי רשם החברות; עובדים לשעבר של עו"ד שורר ומקורבים לו, ועוד.

           עדותה של הגב' בלקיס, אשר התייצבה בבית המשפט לצורך מתן עדות מוקדמת, לא נשמעה, לאחר שסנגורו דאז של המערער ויתר על העדתה וחקירתה הנגדית, והסכים להגשת הודעתה הכתובה והמצולמת בחקירתה במשטרה.

           פרט לעדותו של המערער עצמו, הביאה ההגנה לעדות מספר אנשים עימם ערך המערער עסקאות מקרקעין בעבר, במטרה להדגים את הלך מחשבתו ודרך ניהול עסקיו של המערער בעסקאות בהיקפים נרחבים, וזאת על מנת לנסות ולהתמודד עם התמיהות באשר להתנהלותו של המערער בפרשה דנן.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.        בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ברוב העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזיכה אותו מן העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (יחד עם בראנס), וזאת משום שלא הובאה כל ראיה המבססת את היותו של בראנס צד לקשירת קשר עם המערער. בית משפט קמא ציין, כי בראנס לא הובא לעדות בבית המשפט, וכי: "למעשה, התביעה זנחה את עבירת קשירת הקשר, שכן אף בסיכומיה אין כל התייחסות אליה" (פס' 14 להכרעת הדין).

7.        בהכרעת הדין המקיפה והמנומקת קבעה כבוד השופטת ת' שפירא, כי המסקנה היחידה האפשרית ממכלול הראיות והעדויות שהובאו על ידי המשיבה בפני בית המשפט, ואשר נמצאו מהימנות ואמינות, היא, כי יש להרשיע את המערער בעבירות הזיוף, שימוש במסמכים מזויפים וקבלת דבר במרמה. הרשעה זו של בית משפט קמא התבססה על שלושה נדבכים, כדלהלן:

(א)     תחילה, בחן בית משפט קמא האם גב' הולצמן מכרה לגב' בלקיס את מניות החברה. בית המשפט המחוזי קבע, כי גב' הולצמן מעולם לא התכוונה למכור את החברה ומעולם לא מכרה אותה לאיש, וכי עד שגב' הולצמן זומנה למשטרה למתן עדות (ביום 6.4.2008) היא כלל לא שמעה את שמה של גב' בלקיס. לעניין הסכם מכירת המניות בחברה, שנערך לכאורה בין גב' הולצמן לגב' בלקיס, קיבל בית משפט קמא את גרסתו של איש המחלקה לזיהוי פלילי, רפ"ק בן שמש, אשר בעדותו שלל את האפשרות, כי גב' הולצמן היא שחתמה על ההסכם הנ"ל. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כממצא עובדתי, כי גב' הולצמן לא מכרה את מניותיה בחברה לאיש, ובפרט לא לגב' בלקיס, כך שכל הזכויות בחברה ובקרקע שייכות לה.

(ב)     בשלב השני, בחן בית משפט קמא את גרסת המערער, שלפיה אף אם גב' הולצמן לא מכרה לגב' בלקיס את מניותיה בחברה, גב' בלקיס מכרה כביכול את מניות החברה למערער במסגרת ההסכם שנערך על ידי עו"ד שורר. בית משפט קמא קבע, כי גב' בלקיס, אזרחית תורכיה שאיננה מתגוררת בארץ, לא הייתה מעורבת ב"מכירת" החברה, לא הכירה את המערער, ואף לא הייתה בארץ בתאריכים בהם טען המערער כי פגש אותה. גם לעניין זה קיבל בית משפט קמא את גרסתו של רפ"ק בן שמש, שלפיה החתימה הנחזית להיות של גב' בלקיס על גבי הסכם המכירה היא מזויפת. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המערער שלפיה גב' בלקיס, שנחקרה במשטרה, אינה אותה גב' בלקיס שמכרה למערער את מניות החברה, מאחר ולא הובא כל עד או כל ראיה אחרת לאפשרות קיומה של גב' בלקיס נוספת. לעניין זה הסתמך בית משפט קמא, בין השאר, על העובדה שהמערער ויתר על חקירתה של גב' בלקיס בבית המשפט, כשהיא התייצבה למסירת עדות מוקדמת, והסכים להגשת הודעתה במשטרה, כפי שהיא.

(ג)      בשלב האחרון, בדק בית משפט קמא את טענתו של המערער, כי בכל זאת רכש את מניות החברה בתמורה ובתום-לב על בסיס תרחיש כלשהו. בית משפט קמא קבע, בין השאר תוך הסתמכות על עדותו של רפ"ק בן שמש, ובהיעדר כל הסבר אפשרי אחר בנסיבות העניין, כי עו"ד שורר כלל לא היה מעורב בעסקה הנחזית כמכירת החברה למערער, וכי חתימותיו וחותמותיו של עו"ד שורר על גבי מסמכי המכירה זויפו.